החלטה בתיק בש"פ 11436/05

           בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת נ' אהד) מיום 28.11.05, אשר הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.

           נגד העורר ועשרים וארבעה אחרים הוגש ביום 21.12.04 כתב אישום המייחס לעורר עבירות של החזקת סם שלא לצריכה עצמית, ייצור הכנה והפקה של סם מסוכן וסחר בסם מסוכן - הכל במסגרת ארגון פשיעה. הפרשה העומדת במרכז כתב האישום הינה רחבת היקף ונוגעת לפעילות עבריינית של שני ארגוני פשיעה מאזור יפו ומאזור לוד, העוסקים בייצור, רכישה, מכירה, החזקה והפצה של סמים מסוכנים. על פי הנטען בכתב האישום, נמנה העורר על ספקי הסמים הקבועים של ארגון הפשע מלוד, וסיפק בעיקר סמים מסוכנים מסוג קוקאין וחשיש.

           עם הגשת כתב האישום הוגשה גם בקשה לעצור את העורר עד תום ההליכים. בשל חילופי סנגורים בתיק ולנוכח היקף חומר החקירה הרב, התקיים הדיון בבקשה רק ביום 30.6.05. במהלך הדיון התברר כי סלע המחלוקת העיקרי בשאלת קיומן של ראיות לכאורה הינו זיהוי קולו של העורר בשיחות הטלפון המוקלטות המתעדות את עסקאות הסמים המיוחסות לו. הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט לפיה יוקלט העורר על ידי המשטרה וקולו יושווה לקולו של הדובר בהקלטות האמורות. על פי אותה הצעה, במידה ויזוהה קולו של העורר, אזי יסכים בא-כוחו למעצרו עד תום ההליכים. ביום 12.7.05 התקיים דיון המשך בבקשה במהלכו האזינה השופטת אהד להקלטה החדשה וקיבלה את טענת המדינה כי העורר עשה נסיון לשבש את קולו במהלכה. בשל כך קבעה השופטת כי אין מקום להשוות את קולו להקלטות ועל בסיס החלטתה הקודמת מיום 30.6.05 הורתה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 8840/05 סרסור נ' מדינת ישראל (לא פורסם)). בהחלטה מיום 18.9.05 נקבע כי בהסכמת הצדדים יוחזר הדיון לבית המשפט המחוזי, על מנת שייתן דעתו למכלול טענותיהם של הצדדים הצריכות לבקשת המעצר. בית המשפט המחוזי נדרש לעניינו של העורר פעם נוספת והורה, כאמור, על מעצרו עד תום ההליכים. בהחלטתו קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות בתיק ראיות לכאורה להוכחת העבירות המיוחסות לעורר. את מסקנתו זו ביסס בית המשפט המחוזי על קביעתו בדבר זיהוי העורר בקולו בעסקאות הסמים בטלפון ובדבר ניסיונו של העורר לחבל בהזדמנות הנוספת שניתנה לו להקלטת קולו; על תפיסת שרידי סם וכלים להכנת סם בביתו של העורר; ועל שתיקתו של העורר בחקירתו. כן קבע בית המשפט המחוזי כי בעניינו של העורר קמה עילת מעצר סטטוטורית וכי מסוכנותו, הנלמדת מן העבירות המיוחסות לו, איננה ניתנת לאיון בדרך של חלופת מעצר.

           מכאן הערר שבפניי בו ממקד בא-כוח העורר טענותיו נגד מסקנתו של בית המשפט קמא בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ובעיקר חולק על הקביעה כי העורר זוהה כדובר בשיחות הטלפון המוקלטות. בתוך כך עומד הוא על שורה של כשלים שנפלו, לשיטתו, בהליך זיהוי הקולות, שיש בהם, לטענתו, כדי להחליש בצורה משמעותית את כוחן הראייתי של השיחות המוקלטות. בין היתר מציין בא-כוח העורר כי הקול בשיחות הטלפון, הושווה להקלטת קולו של העורר בחקירתו במשטרה. לטענתו, הקלטה זו אינה יכולה לשמש בסיס מתאים להשוואה, וזאת הן בשל השוני בשפה (השיחות התנהלו בערבית בעוד שבחקירתו השיב העורר בעברית) והן בשל איכותה הנמוכה ביותר של הקלטת, לדבריו. כן מציין בא-כוח העורר כי זיהוי הקול בוצע בידי מתמללים אשר התבקשו מלכתחילה לבחון את המתאם בין השיחות לקולו של העורר בחקירה, מבלי שנערך להם "מסדר קולות". עוד מוסיף הוא כי קולו של העורר זוהה אמנם גם על ידי חוקר המשטרה בתיק, אולם משקלו של זיהוי זה נפגם משום שמעורבותו בחקירה שוללת את אובייקטיביות הזיהוי. בא-כוח העורר מדגיש כי בידיו חוות דעת מומחה - אליה נמנע בית המשפט קמא מלהידרש - הקובעת כי לא ניתן היה לבצע זיהוי קולות בצורה ראויה בנסיבות העניין. טענה נוספת של בא-כוח העורר מתייחסת לכך שהדובר בשיחות הטלפון המוקלטות מכונה "אבו אלעבד", בעוד שהעורר מכחיש כי הוא מכונה בשם זה. לשיטתו, לא עלה בידי המשטרה לקשור בין העורר לבין כינוי זה באופן משכנע, מה גם שבשיחות המוקלטות מצוינים פרטים ביחס לאותו אבו אלעבד שאינם נכונים, לטענתו, לגבי העורר. לצד זאת מעלה בא-כוח העורר טענות נוספות, אשר איני רואה לנכון להביאן כאן בפירוט, אך תמציתן בטענה כי לחלק מן הראיות עליהן נסמכת התביעה קיימים הסברים אשר אינם מסבכים את העורר בעבירות המיוחסות לו.

           בא-כוח המדינה, מצידו, טוען כי הקול הנשמע בהקלטות זוהה כקולו של העורר על ידי ארבעה מתמללים, שהשתמשו בהקלטת חקירתו כבסיס להשוואה, והוסיף כי פרמטר שפת הדיבור אינו נחשב לפרמטר רלוונטי למלאכת הזיהוי. כן מוסיף הוא כי חוקר המשטרה זיהה אף הוא את קולו של העורר, על סמך היכרותו עימו מן החקירות שערך. בא-כוח המדינה דוחה את טענתו של העורר כי איננו עונה לכינוי "אבו אלעבד", הנזכר בשיחות, תוך שהוא מפנה למזכר משטרתי לפיו במהלך נסיעה בניידת משטרה סיפר העורר לחוקר כי כינוי זה דבק בו בילדותו. כן מציין הוא כי לפי מזכר נוסף פנה אחד החשודים האחרים בתיק לעורר בשם זה, והעורר הגיב לפנייתו. בנוסף מצביע בא-כוח המדינה על ראיות נוספות התומכות, לשיטתו, בזיהוי, ובהן פרטי מידע שנמסרו בשיחות וניתנים לקישור לעורר, התנהגותו המפלילה של העורר, אשר לטענתו לא שיתף פעולה בחקירתו ואף ניסה לעוות את קולו בעת ביצוע ההקלטה עליה הורה בית המשפט, והראיות החפציות שנתפסו בחזקתו - שרידי סם וכלים להכנת סם.

           לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, באתי לידי מסקנה כי דין הערר להידחות. אכן, התשתית הראייתית הלכאורית לעניין העבירות המיוחסות לעורר מבוססת במידה רבה על הקלטות של שיחות טלפון במהלכן עקבה המשטרה אחרי ניהול עסקי הסמים האמורים. העורר נחשב על פי כתב האישום לאחד הספקים הקבועים של ארגון הפשיעה בלוד. החומר שנאסף בעניינו במהלך החקירה הוא רב ולמתמללים ניתנו הזדמנויות רבות לזהות את קולו, על בסיס ההשוואה לחקירתו המוקלטת. לצורך השלב הנוכחי של בחינת קיומן של ראיות לכאורה, די בזיהוי קולו של העורר על ידי המתמללים ועל ידי חוקר המשטרה בדרך שבה נעשה. טענות בא-כוח העורר נגד האופן שבו בוצע הליך הזיהוי יעמדו למבחן במהלך המשפט עצמו. לכך יש להוסיף, כי לזיהוי קולו של העורר חיזוקים בחומר הראיות, כמתואר לעיל בדברי בא-כוח המדינה, אשר על פניהם יש בהם כדי לתמוך בגרסה המפלילה. בשים לב לכך שלא הייתה בפניי מחלוקת כי אם ייקבע דבר קיומן של ראיות לכאורה, העבירות המיוחסות לעורר מצדיקות את מעצרו עד תום ההליכים, הערר נדחה.

           ניתנה היום, כ' בכסלו התשס"ו (21.12.2005).

                                                                                      ש ו פ ט ת

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /צש התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: